אנדרטת אור וירושלים יוסף שריג

שריג נולד בקיבוץ בית השיטה, בן לנחום שריג, מפקדה הראשון של חטיבת הנגב, ולסופרת הילדים תקוה, בתם של יוסף ולאה זליגר. אחיו הוא רן שריג ז”ל, לשעבר סגן מפקד אוגדה 90.

לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה”ל וסיים קורס קציני שריון. עם שחרורו מהצבא ב-1966, החל ללמוד מוזיקה בסמינר אורנים. לאחר מכן השתלב במשקו, כשלצד עבודה חקלאית שימש גם כמורה למוזיקה באזור עמק בית שאן.

במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 39 בחטיבה 188 בקרבות רמת הגולן ושם נהרג. לאחר מותו עוטר בעיטור המופת[1], והועלה לדרגת רב-סרן.

שריג היה נשוי לנורית מורן-שריג, והותיר שני בנים. בנו אסף שריג, חבר להקת “איפה הילד”, שהיה כבן חמש במות אביו, הלחין לזכרו את השיר “כנפיים, אינך שומע”[2] שכתב אביו, וביצע את השיר “מותי בא לי לפתע”[3], שכתב אביו כחצי שנה לפני מותו.
שריג כתב שירה ושירים, פזמונים, מאמרים ומסות והלחין שירים רבים[4]. שיריו נאספו והוצאו לאור תחת השם “עשרים שירים”. כנגן אורגן ליווה ועבד עם הגבעטרון, ניגן בתזמורת הקיבוצית כשליוותה את ההצגה “מסיבה של עננים” שהעלו חברי קיבוץ עין גדי, והשתתף באירועי “ניחוחי חציר”. המופעים נפתחו בדר”כ בחול המועד פסח במסגרת פסטיבל עין גב, המשיכו לאורך הקיץ בהופעות בכל רחבי הארץ, ונתנו ביטוי ליוצרים ומבצעים בתנועה הקיבוצית. בשנת 1972, לבקשתו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק, הועלה המופע לראשונה ב-11 במאי בתיאטרון ירושלים, במסגרת חגיגות יום ירושלים, וכמחווה לעיר וליום חגה. וכך, כשנה וחצי טרם מותו, חיבר שריג את שירו הידוע ביותר “אור וירושלים”,[5] בביצועה של להקת הגבעטרון :

ביוגרפיה
שריג נולד בקיבוץ בית השיטה, בן לנחום שריג, מפקדה הראשון של חטיבת הנגב, ולסופרת הילדים תקוה, בתם של יוסף ולאה זליגר. אחיו הוא רן שריג, לשעבר סגן מפקד אוגדה 90.

לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה”ל וסיים קורס קציני שריון. עם שחרורו מהצבא ב-1966, החל ללמוד מוזיקה בסמינר אורנים. לאחר מכן השתלב במשקו, כשלצד עבודה חקלאית שימש גם כמורה למוזיקה באזור עמק בית שאן.

במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 39 בחטיבה 188 בקרבות רמת הגולן ושם נהרג. לאחר מותו עוטר בעיטור המופת[1], והועלה לדרגת רב-סרן.

שריג היה נשוי לנורית מורן-שריג, והותיר שני בנים. בנו אסף שריג, חבר להקת “איפה הילד”, שהיה כבן חמש במות אביו, הלחין לזכרו את השיר “כנפיים, אינך שומע”[2] שכתב אביו, וביצע את השיר “מותי בא לי לפתע”[3], שכתב אביו כחצי שנה לפני מותו.

יצירתו
שריג כתב שירה ושירים, פזמונים, מאמרים ומסות והלחין שירים רבים[4]. שיריו נאספו והוצאו לאור תחת השם “עשרים שירים”. כנגן אורגן ליווה ועבד עם הגבעטרון, ניגן בתזמורת הקיבוצית כשליוותה את ההצגה “מסיבה של עננים” שהעלו חברי קיבוץ עין גדי, והשתתף באירועי “ניחוחי חציר”. המופעים נפתחו בדר”כ בחול המועד פסח במסגרת פסטיבל עין גב, המשיכו לאורך הקיץ בהופעות בכל רחבי הארץ, ונתנו ביטוי ליוצרים ומבצעים בתנועה הקיבוצית. בשנת 1972, לבקשתו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק, הועלה המופע לראשונה ב-11 במאי בתיאטרון ירושלים, במסגרת חגיגות יום ירושלים, וכמחווה לעיר וליום חגה. וכך, כשנה וחצי טרם מותו, חיבר שריג את שירו הידוע ביותר “אור וירושלים”,[5] בביצועה של להקת הגבעטרון :

ראיתי עיר עוטפת אור

והיא עולה בשלל צבעי הקשת

והיא נוגנת בי כנבל העשור

ראיתי עיר עוטפת אור

לדברי נעמי שמר, סיפור הולדתו של השיר, סופר לה מפי אמו של המשורר, תקווה. לדבריה, ביום חורף בשנת 1965 נסעה משפחת שריג מעמק יזרעאל לירושלים, כדי להביא למנוחות את סבתו של יוסף שריג (אם אביו), יוכבד וייספיש, אשר הלכה לעולמה. היה זה יום חורף גשום, אך עם הגיעם לאזור שער הגיא הופיעה לפתע השמש ונראתה קשת בענן[6]. ב-1972 התבקש שריג להלחין שיר ללהקת הגבעטרון במלאת חמש שנים לאיחוד ירושלים, וכך נולד השיר, אשר הפך לאחד מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי.

לחן מוכר אחר הוא לחנו של שריג לשיר “האסופי” (למילים של נתן אלתרמן).
סמוך למקום נפילתו על שביל הגולן, מדרום לרכס בשנית, הוקמה אנדרטה לזכרו.