עברית-
אנגלית-
עברית קלה-
לקראת ההכרזה על הפסקת אש במלחמה, בלילה שבין 21 ל-22 באוקטובר, יצאו כוחות צה”ל למבצע “קינוח” לכיבוש החרמון. במבצע נטלו חלק חטיבת גולני,חטיבת צנחנים במילואים וכוח של חיל ההנדסה. הצנחנים כבשו את המוצבים הסוריים ובהם גם את שיא החרמון. המשימה של חטיבת גולני, בפיקודו של המח”ט אמיר דרורי, הייתה כיבוש מוצב החרמון.
חטיבת גולני התפצלה לשלושה ראשים:
גדוד 51 בפיקודו של יודקה פלד עלה בציר הרגלי –”מעלה גולני”,
גדוד 17 בפיקודו של דוד (דוביד) כ”ץ נע ברק”ם ובכוחות רגליים בכביש העולה אל החרמון. לכוח זה צורפו 6 טנקים מחטיבה 188 וכן כוח הנדסה פיקודי, שכלל ציוד מכני הנדסי.
סיירת גולני, בפיקודו של רס”ן שמריהו ויניק, איגפה במסלול חלופי, ממערב ומצפון למוצב,בואך מוצב הרכבל העליון.
שלושת הכוחות החלו בתנועה קצת אחרי השעה 6 בערב.
גדוד 51 טיפס במעלה גולני בתוואי הררי סלעי וקשה, כשהחיילים נושאים על גבם ציוד כבד. בשעה 2 בלילה הגיע הגדוד לגבעה 17 בה היו מחופרות 2 פלוגות סוריות. הסורים פתחו באש ומספר הנפגעים בקרב לוחמי הגדוד הלך ועלה. ארטילריה של צה”ל הופעלה, אבל לאחר זמן קצר הופסקה בשל חשש לפגיעה בכוחותינו. המג”ד נפצע, והלחימה בפועל התבצעה על ידי חוליות קטנות של לוחמים נחושים שלחמו כל הלילה.
סיירת גולני עלתה להר שקד באיגוף מערבי, ולאחר טיפוס קשה הגיעו הלוחמים למוצב הרכבל העליון. הכוח נתקל בלוחמים סורים והסתער לעברם. במהלך הקרבות נהרגו מפקד הסיירת ועוד 3 לוחמים
גדוד 17, עלה ברובו בתנועה רכובה. כדי להימנע ממארבים, שלח המג”ד כיתה של לוחמים שנעו רגלית כחמישים מטר לפני הכוח, ערוכה להיתקלות. הכוח נתקל באש עזה ממקלעים ותול”ר מכיוון הרכבל. בשל המצב הקשה, הורה המח”ט למפקד הגדוד לעלות רגלית עם פלוגה לכיוון המוצב. המשימה הראשונה שלו, תחת אש ארטילרית כבדה, הייתה פינוי הנפגעים הרבים של גדוד 51.
על אף המצב הקשה דוביד כ”ץ, מג”ד 17, נטל יוזמה. הפלוגה בפיקודו יחד עם חוליות מגדוד 51 הסתערה על גבעה 16. הכוח הסורי נשבר, וחייליו החלו להימלט. לאחר מכן הסתערה הפלוגה גם על גבעה 17 וכבשה אותה. שם החל הכוח להתארגן לכיבוש מוצב החרמון. מחשש למילכוד, אולצו שבויים סורים שהיו בידי הכוח לנוע לפניו. המוצב עצמו נכבש ללא התנגדות.
לקראת הצהרים נתלו דגלי הלאום וחטיבת גולני בראש מוצב החרמון.
דוד כ”ץ, הודיע בקשר:
“תחנות כל העולם, מוצב החרמון בידינו”.
מלחמת יום הכיפורים, שהחלה בהפתעה גמורה, הסתיימה כשמוצב החרמון שוב בידינו.
בסיום הקרב הסביר לוחם גולני, בני מסס את חשיבות הקרב:
“בטח שזה חשוב. זה העיניים של המדינה אמרו לנו”.
בקרבות לשחרור החרמון נפצעו רבים מחיילי חטיבת גולני ונהרגו 80 לוחמים.
יהי זכרם ברוך.
