עברית-
English-
עברית קלה-
ב6- באוקטובר 1973 בעיצומו של יום הכיפורים, תקפו צבאות מצרים וסוריה בהפתעה גמורה את מדינת ישראל.בשלב הראשון עצרו את ההתקפה חיילי המערך הסדיר של צה”ל, כאשר חיילי המילואים עשו דרכם אל מחסני החירום. גם לוחמי גדס”ר 134 התקבצו אל הימ”ח שבמחנה יפתח, ולאחר התארגנות שנמשכה כל הלילה היה הגדוד מוכן לתנועה . כבר בלילה הראשון ללחימה עלו יחידות מחטיבה 179 לרמת הגולן וניהלו קרבות בלימה כנגד הסורים באיזור קצביה. הפקודה לכוחות השריון הייתה, לשלוח מיד כל כוח המוכן ליציאה מבלי לחכות להתארגנות מסגרת פלוגתית או גדודית. הכוח הראשון של הגדס”ר שהיה מוכן לתנועה, כלל 4 טנקים ושני נגמשים בפיקודו של אילן אשל. הכוח חצה בשעות הבוקר של ה7- באוקטובר את גשר אריק, ועלה בציר יהודיה. בשעה 10 חבר לטנקים של חטיבה 179 ונפרש מדרום לציר המוליך לחושניה.
מספר אילן אשל: בערך בשעה 11:00 נוצר מגע ביני לבין גדוד שריון סורי שנע מכיוון חושניה. תפסנו עמדות בטווחים של
2200 – 2500 מטר ופתחנו עליהם באש. ניהלנו איתם דו קרב תותחים, והצלחנו להדליק 22 טנקים סורים, כשאף טנק שלנו לא נפגע בצורה רצינית. זמן קצר לאחר מכן התחדשה ההתקפה הסורית. הטנק שלי נפגע, ושלושת אנשי הצוות נהרגו. אני עצמי נפצעתי קשה וחולצתי רק למחרת היום על ידי כוח מהגדוד.
במהלך היום הצטרפו 26 טנקי הגדס”ר שגם הם נפרשו מדרום לציר הראשי. בגזרה זו, היה זה הכוח היחידי שמנע מהסורים להגיע לכנרת. הכוח פעל בנחישות כדי להשתלט על שטח המפתח בגזרה תוך ניהול קרב קשה לבלימת הכוחות הסוריים. במהלך הלחימה נפגעו עשרות טנקים סוריים. אך גם לגדוד נפגעו
טנקים ולוחמים. הלילה נוצל לתדלוק וחימוש הטנקים. במהלך הלילה השתלטו הסורים שוב על שטח המפתח מדרום למשתא ואיימו בכיתור על כוחותינו.
עם שחר של ה – 8 באוקטובר, פתח הגדוד בהתקפת טנקים מאורגנת, שבסופה נכבש השטח מידי הסורים. ב 9 באוקטובר , לקח הגדוד חלק בקרבות לכיבוש חושניה. למחרת, 10 באוקטובר, השתתף הגדוד בהתקפה על שאריות הצבא הסורי שנותרו בשטח, והשתלב בהגנה על קו הגבול. לוחמים מהגדוד חברו ללוחמי גולני שהיו נצורים במוצב 110 מתחילת הלחימה. הסורים הגיבו בהרעשה ארטילרית כבדה במיוחד, שבמהלכה נפגע ישירות נגמ”ש של הגדוד ושמונה מלוחמיו נהרגו. את שרידי הנגמ”ש ועץ ארז שניטע בתוכו ניתן לראות בסמוך למושב אלוני הבשן. ביום זה, היום החמישי למלחמה, הסתיימה הדיפת הצבא הסורי מהגולן, וצה”ל נערך לקראת מתקפת הנגד אל תוך שטח סוריה. גדוד הסיור נבחר להוביל את התקפת הנגד על ציר קוניטרה – דמשק. הנחת פיקוד הצפון הייתה שהצבא הסורי נמצא במצב של שבירה, לכן לא צפויה התנגדות משמעותית. אולם המציאות הייתה הפוכה: ציר התנועה היה חשוף למערכי הצבא הסורי בחן-ארנבה, שהוקמו משני צידיו ולאורכו, והיו מעובים במגנני נ”ט מבוצרים ומוגנים בשדות מוקשים. התברר כי הכוחות הסורים היו ערוכים היטב ונחושים להגן על הציר המוביל לבירתם.ב11- באוקטובר פרץ הגדוד תחת פיקודה של חטיבה 179 לתוך סוריה. במהלך התנועה נתקל הגדוד במיקוש, ספג הפגזה כבדה וניתכה עליו אש תופת. מרבית הטנקים של הגדוד נפגעו וכן מספר נגמ”שים. תוך זמן קצר לא נשאר כמעט אף טנק כשיר ללחימה, והגדוד ספג נפגעים רבים. מפקדי הגדוד ולוחמיו היו נחושים לאתר ולחלץ את נפגעיו הרבים והמאמצים נעשו תוך חירוף נפש והקרבה עילאית. באותו זמן הצליח גדוד 96 של חטיבה 179 לפרוץ את מערך ההגנה הסורי גם הוא תוך אבידות כבדות, ואיפשר את המשך ההבקעה של צה”ל אל עומק שטח סוריה.למחרת, 12 באוקטובר, הגדוד התארגן מחדש ללא הטנקים, והמשיך לקחת חלק בפעולות השונות של צה”ל במובלעת שבשטח סוריה. מטבע הדברים, עיקר עול הלחימה נפל על הטנקים, שהשמידו עשרות טנקי אויב. לוחמי הנגמ”שים הג’יפים נתנו סיוע צמוד בחילוץ ופינוי נפגעים ובחימוש ותדלוק הטנקים בסמוך לקו-הלחימה. פלוגת המפקדה של הגדוד יזמה אספקת תחמושת ודלק, והחזירה טנקים פגועים לכשירות. תחנת האיסוף הגדודית טיפלה בנפגעים. לוחמי הגדוד אבטחו את הטנקים בלילות בכדי לאפשר לצוותים לאגור כוח לקראת המשך הלחימה. פעולה נמרצת וצמודה זו הצילה חיי רבים ואיפשרה רצף לחימה. מלחמת יום הכיפורים, שנפתחה בהפתעה גמורה, הסתיימה כאשר צה”ל נמצא בטווח תותחים מדמשק.עם גמר הלחימה פורק הגדוד ולוחמיו התפזרו ביחידות השונות.
לוחמי גדס”ר 134 זוכרים בכאב והערכה את 33 חבריהם שנפלו במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים.
סרטונים:
פתאום פרצה’, סיור מס’ 4, קטע 13 מתוך 16: אנדרטת הנגמ”ש והארז, נפילת 8 לוחמי גדס”ר 134
