עברית
English
יתר כוחות החטיבה בפיקודו של רן גוטפריד הגיעו לנפח בשעות הצהריים, שם פגשו בסורים בהפתעה מוחלטת. התברר שהאויב לא תקף ממזרח אלא מדרום וכך הגיע דרך סינדיאנה וציר הנפט עד למפקדת האוגדה בנפח, משם איים על עורפה של חטיבה שבע ועל גשרי הירדן מרחק 10 דקות נסיעה. טנקים של כוח רן גוטפריד החלו להיפגע מאש הטנקים הסורים אך הם השיבו באש ובלמו את המשך ההתקדמות הסורית.
כשהתברר לפיקוד המצב החמור שנוצר בנפח, ניתנה למח”ט 679 הוראה לנוע לעבר נפח. המח”ט נע דרומה ופנה מערבה על הציר העובר מתחתינו בין תל שיפון ליוסיפון. באיזור דלהמיה עלה כוח המח”ט לעמדות אש, משם החל לפגוע מהאגף בטנקים של חטיבה 91 הסורית שעמדו על רכס סינדיאנה וצפונה משם. במקביל לפעולת כוח המח”ט נע כוח משנה בפיקוד רפול שפר מפתחת קוניטרה על כביש עין זיוון שם פגע בטנקי האויב שחצו את כביש נפח . כוח אחרון של החטיבה בפיקודו של חיים דנון הגיע אחר הצהרים לנפח, עבר את המחנה מדרום ופגע שם בטנקי אויב נסוגים. בערב 7 באוקטובר השלימה החטיבה את סילוק הסורים ממחנה נפח והחלה להתארגן לקראת יום הלחימה הבא.
במאמץ שנמשך כל הלילה נבנה מחדש כוחה של החטיבה. הסמח”ט לוי מן בסיוע אנשי השלישות, החימוש והתחזוקה החזירו טנקים פגועים לכשירות וציוותו את הלוחמים למסגרות חדשות. בסיום אותו הלילה עמדו לרשות החטיבה 60 טנקים, שנערכו ב-3 כוחות משנה תחת פיקודם של משה הראל, חיים דנון ואמנון רימון. הכוחות נפרסו בגזרה רחבה מרכס עין זיוון מצפון לנו ועד נפח וציר הנפט בדרום.
בשחר יום שני 8 באוקטובר פתחו הסורים בהפגזה ארטילרית כבדה שבעקבותיה החלה התקפה כבדה של כוחות שריון שנעזרו בירי טילי נ”ט ממורדות תל יוסיפון ועין ורדה, במגמה לכבוש שוב את נפח. כוחות החטיבה ניהלו קרב פנים אל פנים, טנקים ואנשי צוות נפגעו וביניהם גם המג”ד אמנון רימון שנהרג. הסורים נשברו והחלו לסגת והחטיבה ניצלה זאת על מנת להשתלט על גבעת סינדיאנה השולטת כלפי דרום ומזרח ועל הגבעות שליד תל יוסיפון שמשמאלנו. למרות האבדות והחוסר בכוח יצאה החטיבה אחר הצהריים להמשך ההתקפה במגמה לכבוש את גבעות רמתנייה. כוח קטן של החטיבה הצליח לעלות על גבעת רמתנייה אבל המחסור בתחמושת ודלק, הביא להחלטת המח”ט לסגת לאחור ולהתארגן מחדש בנפח.
ביום שלישי עם שחר נערכה החטיבה שוב עם 60 טנקים במארב על גבעות סינדיאנה ודלהמייה מול הסורים, שיצאו שוב להתקפה בחסות הפגזה ארטילרית כבדה וירי טילי נ”ט. הטנקים של 679, עלו לעמדות אש ופגעו בטנקים סורים רבים. ההתקפה הסורית נבלמה בקו עין ורדה, ואחר הצהריים יצאה החטיבה שוב להתקפת נגד במגמה לכבוש את גבעות רמתנייה החולשות על צומת חושנייה.
הטנקים נעו בלי לעצור, יורים כמטורפים כשהם משמידים טנקים סורים מטווחים קצרים ביותר. עם רדת הלילה האירו את גבעות רמתנייה הלהבות שפרצו מעשרות הטנקים הסורים שנפגעו סביבן. באותו הזמן תקפו את אזור חושניה מדרום כוחות מילואים נוספים. ביום רביעי 10 אוקטובר טוהר מכוחות סוריים כל המרחב, וצה”ל חזר לשליטה מלאה על כל רמת הגולן.
הנחישות והדבקות במטרה שהפגינו המפקדים ואנשי הצוות של חטיבה 679 מנעו מהסורים מלכבוש את הגולן, וכך איפשרו את הניצחון על הסורים בהמשך הלחימה.
- ההבקעה
ביום חמישי ה-11 באוקטובר יצא צה”ל למתקפה לתוך שטח סוריה שמגמתה הייתה לאיים על דמשק, וכך להוציא את סוריה מהמלחמה ולאפשר את צליחת התעלה בחזית הדרום. לקראת הבקעת הקו הסורי התארגנה החטיבה מחדש בארבעה כוחות תחת פיקודם של משה הראל, חיים דנון, ששי קרן ועמוס בן דוד. הציר הראשי לדמשק היה מוגן ביעדים מבוצרים סביב כפר חאן ארינבה ובהם טנקים חפורים, מוצבי חי”ר, תותחים נגד טנקים ושדות מוקשים.
את ההתקפה על הכביש בגזרת חאן ארינבה הובילה חטיבה 179 בפיקודו של רן שריג. חטיבה 179 התקדמה עד מבואות חאן ארינבה, שם נעצרה לאחר שספגה נפגעים רבים. חטיבה 679 המשיכה את תנופת ההתקפה מזרחה, עברה דרך חטיבה 179 והתקדמה לעומק השטח. במהלך הפריצה נפגעו רבים ובתוכם המג”ד עמוס בן דוד שנהרג ומשה הראל שנפצע בשנית.
בגמר הפריצה עצרה החטיבה להתארגנות לילה למרגלות תל שער/
למחרת, יום שישי 12 לאוקטובר, הצטרף לחטיבה כוח בפיקודו של נתי גולן, שהיה מורכב בעיקר מחוזרי חו”ל. כוח נתי הוביל את המשך ההתקפה דרום מזרחה לכיוון הכפר נאסג’ שם נפגע ממארב, איבד כמה טנקים ומפקדו נתי נפצע.
חטיבה 679 לא עצרה. היא המשיכה את ההתקפה , כבשה את תל קורין והביאה לנסיגה כוללת של הצבא הסורי מהמרחב. בעוד הכוחות מתארגנים בכפר נאסג’ הגיעה אליהם הודעה דחופה בדבר התקרבות כוח החלוץ של חיל המשלוח העיראקי שהגיע מכיוון תל ענתר. הטנקים המעטים של 679 נערכו במהירות בעמדות מול האויב, השמידו את חלקו והביאו לנסיגת שאר כוחו.
בימים הבאים ועד הפסקת האש לחמה החטיבה בכוחות שריון ירדנים, עיראקים וסוריים וקבעה את הגבול המזרחי של המובלעת שנכבשה בתוך סוריה. לאחר הפסקת האש לקחה החטיבה חלק במלחמת ההתשה במובלעת. לוחמי החטיבה שוחררו משירות לאחר פסח תשל”ד, לאחר שבעה חודשים רצופים במילואים.
במלחמת יום הכיפורים התחולל ברמת הגולן אחד מקרבות השריון הגדולים מאז מלחמת העולם ה- 2. מתוך 1300 הטנקים הסורים שתקפו בגולן נותרו בשטח שבשליטת צה”ל כ – 1100 טנקים פגועים ונטושים. שישה ימים מהיום שבו הפתיעו את צה”ל, מצאו הסורים את עצמם כשהם מופתעים ומוכים בשטחם שלהם, וכאשר דמשק נמצאת בטווח תותחי צה”ל.
חטיבה 679 איבדה במלחמה 75 מטובי מפקדיה ולוחמיה. עמותת החטיבה, שנוסדה לאחר המלחמה על ידי הסמח”ט לוי מן ז”ל, הקימה לזכר חבריה הנופלים אנדרטה הניצבת למרגלות התל עליו אתם עומדים. אתם מוזמנים לבקר באנדרטה ולחלוק כבוד לנופלים.
