רקע
סוסיתא מוזכרת לראשונה בתיאור כיבושיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי בתחילת המאה הראשונה לפני הספירה, ושמה היווני היה “אנטיוכיה היפוס” בשנת 63 לפני הספירה כבש המצביא פומפיוס את העיר יחד עם האזור כולו וסיפחה לאימפריה הרומית. כך הפכה סוסיתא לחלק מקבוצת “דקפוליס” – כינוי מהתקופה הרומית שדבק ביישובים שהיו מרכזים של תרבות יוונית באזור המאוכלס בעיקר בעמים שמיים. העיר קיבלה אוטונומיה, מעמד שהביא לפריחה כלכלית בעיר ואף להטבעת מטבעות מקומיות עם סמל העיר -הסוס. מעדותו של יוסף בן מתתיהו ניתן ללמוד כי בעיר חיו יהודים למרות שמרבית התושבים היו פגאנים. תחת שלטון הרומאים העיר גדלה והתפתחה והמשיכה להתקיים גם לאחר הכיבוש המוסלמי, עד שחרבה ברעש אדמה בשנת 749 , נעזבה ומאז לא יושבה מחדש. במסגרת ההתיישבות של חומה ומגדל (1937) עלו חברי קיבוץ עין גב והתיישבו למרגלות סוסיתא, אך כנופיות רבות הטרידו את היישוב המבודד.
המסלול
בסוף הרחוב מגיעים ל”פורום”, רחבת העיר שבה הוצבו הפסלים ותחתיה נבנה בור מים ענק. בין חורבות העיר אפשר למצוא שרידי מקדשים, כנסיות, תיאטרון, רצפות פסיפס ובתי מרחץ. אך על עושרם של תושבי העיר מעידים יותר מכל שרידי אמת מים באורך של 25 ק”מ, שהובילה מים לעיר מאזור המפל השחור שבנחל אל על בדרום הגולן.
