עברית-
English-
עברית קלה-
כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים היה הגדוד מצויד בטנקי שרמן 50M שהיו הטנקים המיושנים ביותרבצה”ל. בבוקר יום הכיפורים 1973 הגיעו ראשוני המתגייסים לימ”ח מנסורה ליד יוקנעם, ומצאו את הטנקיםבמצב מזעזע-. מצברים ריקים, בעיות הנעה, ללא שמן מנוע ועם מנגנוני ירי לא תקינים. התחושה הכלליתהייתה שלגדוד אין אבא, . למרות הכל, למחרת, יצא הגדוד לדרכו עם טנקים לא כשירים ללחימה, והחזיראותם לכשירות תוך כדי תנועה ולחימה..תחת פיקודו של המג”ד ראובן בןאלון עלה הגדוד לגולן על זחלים, והגיע לבית המכס העליון. ביום שני בבוקר,8 באוקטובר,המשיך הגדוד לכיוון נפח וליד צנובר נתקל בכוח נגמ”שים סורי והשמיד את רובו. בהמשך נפרס הגדוד במחצבת כפר גלעדי שליד נפח, בעורפה של חטיבת הטנקים 679. ביום שלישי בבוקר נחת קומנדו סורי ב3- מסוקים כשני ק”מ מצפון לנפח. כוח של הגדוד יחד עם פלוגה מגולני וכוח של סיירת מטכ”ל הסתער על הסורים, הרג 50 מהם ולקח בשבי את השאר. כבר בערב יום שני עברה פלוגה פ’ לפעול תחת פיקודה של חטיבה ,7 שלחמה בקרב עמק הבכא בצפון הגולן. למרות הנחיתות של הטנקים שלה, עלתה הפלוגה עם 4 טנקים על רכס הבוסטר, ופתחה באש תותחים מרחוק על כלי רכב רכים של האויב. ביום רביעי 9 באוקטובר לקחה פלוגה צ’ חלק בקרב שהתנהל באיזור הכפר הדרוזי בוקעתא שבצפון הגולן. פלס”ר 7 נקלע שם לקרב קשה מול כוח קומנדו סורי, ופלוגה צ’ נקראה לסייע. במהלך הקרב יצא מפקדהפלוגה מתא המפקד על מנת להפעיל את מקלע-המפקד ונהרג. הפלוגה נשארה בצפון הגולן והשתתפה יחד עם חטיבת גולני בהבקעה אל תוך סוריה. בדרום הגולן פעלה באותה עת אוגדה 146 בפיקודו של משה פלד, וגדוד 181 הצטרף אליה. האוגדה קיבלה משימה לתקוף את המערך הסורי מעבר לקו הסגול על מנת לרתק את הכוחות הסורים למקומם, ולמנוע מהם לסייע לכוחותיהם בצפון הגולן.
ב 12 באוקטובר הוטל על הגדוד לכבוש את המוצבים הסוריים ליד הכפר הסורי אל חנות שנמצא כ 3 קילומטרים מזרחית למקום בו אתם עומדים. לגדוד נאמר שהסורים בנסיגה ולכן לא צפויה התנגדות קשה. אבל המציאות היתה שונה. פלוגה ק’ יחד עם המג”ד יצאה להתקפה בלי סיוע ארטילרי, ובלי סיוע של כוח רגלי. תחת אש ארטילרית כבדה הצליח הכוח לעבור את גדרות המוצב, כשכל הטנקים ורבים מאנשי הצוות נפגעים.ניסיונות חילוץ הביאו לנפגעים נוספים בהם גם המג”ד שנפצע. קמב”ץ הגדוד יחד עם זחל”ם המבצעים וטנק נוסף נכנסו לשטח וחילצו את הפצועים ואת ההרוגים.כוח קטן שאירגן הקמב”ץ בסיוע כמה טנקים שהגיעו מדרום, השתלט סופית על המוצב. לקראת ערב התקבלה הפקודה לפנות את המוצב ולחזור אל מעבר לקו הסגול.את מקום המג”ד הפצוע תפש סגנו עזרא רון, והגדוד נשאר בגזרה במהלך קרבות ההתשה .לאחר המלחמה התכנסו הלוחמים ובני המשפחות השכולות במקום זה, והקימו גלעד לזכרם של הנופלים.גש”פ ,181 שלא היה לו “אבא” כל ימי המלחמה, ראוי למקום של כבוד בהיסטוריית הגבורה של מדינת ישראל.
במלחמת יום הכיפורים נפלו 8 מלוחמי הגדוד וכ50- נפצעו.
יהי זכרם ופועלם של נופלי הגדוד חרוט בליבנו לדור דור.
בטקס יום הזיכרון שנערך בקיבוץ יפעת, 5 חודשים לפני פרוץ המלחמה, שר מ”פ צ’ יאיר גולדהור את השיר
“הקרב האחרון”:
רוח במשעול יהומה
עץ בודד משיר את עלעליו
בדרכים המובילות דרומה
מחלקה יוצאת לקרב
יאיר נפל במלחמה.
