עברית-
English-
עברית קלה-
שתי מחלקות טנקים מחטיבה 188 הוזעקו אל קו ההגנה שנפרץ. בקרב גבורה של 18 שעות רצופות, יחד עם לוחמי המוצב הם פגעו בפולש הסורי. לאחר שעות של לחימה סביב מוצב 116, עם פצועים וטנקים שנפגעו, אזלו לכוח התחמושת והדלק, והנותרים נצטוו להגיע לתל סאקי.
פלוגת טנקים נוספת של חטיבה 7, שנשלחה לסייע בבלימה, נתקלה לפנות ערב בכוחות סוריים שכבר חדרו לשטחנו. לאחר קרב עם אבידות כבדות, הגיעה רק מחצית הפלוגה אל התל. סמוך לחצות החלו הסורים לנוע דרומה על הכביש לכיוון רמת מגשימים, אך הלוחמים בתל הצליחו לעצור אותם עד לשעות הבוקר.
ב-7 באוקטובר בבוקר ניסו הסורים לכבוש את התל, אך נהדפו. התחמושת של מגיני התל הלכה ואזלה. כוח חילוץ מגדוד 50 נשלח אל התל על גבי שני נגמ”שים, אולם הושמד ברובו בקרב. כוח חילוץ שני נשלח ובמחיר כבד השתלט על הגבעה המסולעת שלמרגלות התל, אך נאלץ לסגת מול הכוח הסורי הגדול.
כשאזלה התחמושת הורה המפקד לחיילים הנותרים להיכנס לבונקר הקטן שניצב אז בראש התל. המוצב הגדול הקיים היום בפסגת התל נבנה רק לאחר המלחמה.
מפקד התל ביקש סיוע ארטילרי, ולאחר מספר מועט של פגזים, התקבלה הודעה שהקצאת התחמושת הארטילרית עבורם נגמרה. הוא הודיע למג”ד בקשר:
קודקוד סידן כאן 616 ב’. מסור מכולם כאן ד”ש בבית. יותר לא נתראה.
הסורים נכנסו והחלו לטהר את הבונקר בירי והשלכת רימונים פנימה . רוב המגינים נפגעו. לפני שאיבד את הכרתו, ביקש המפקד שמישהו ייצא אל הסורים ויאמר להם שכולם בבונקר הרוגים. אחד מחיילי השריון יצא אל הסורים, שכנע אותם שהשאר הרוגים. ונלקח בשבי.
החיילים בבונקר שמרו על דממה. לפתע החל אחד הפצועים קשה לזעוק: “מים! מים!”, הסורים ירו והשליכו רימונים פנימה. צעקות הפצוע סיכנו את כולם. המפקד, שחזר להכרתו, הורה לחנוק אותו. החייל שקיבל את הפקודה הבין שהפצוע חרש, שלף פיסת נייר וכתב עליה: “שתוק! הסורים בחוץ!”. בעזרת גפרור האיר לפצוע את הכתוב והפצוע השתתק. בלילה יצאו לוחמים בחשאי והשיגו מעט מים לפצועים שבבונקר.
בלחימתם על התל ובסביבתו עיכבו לוחמי השריון והצנחנים את הסורים למשך שעות קריטיות בהן צה”ל גייס והזרים לשטח את כוחות המילואים. בבוקר, לאחר כיבוש התל, המשיכו הסורים דרומה, נכנסו לרמת מגשימים, שפונתה מתושביה, והתכוונו להתקדם אל המורדות לכנרת. שם כבר המתינו להם חיילי המילואים של צה”ל שפתחו במתקפת הנגד.
כשלושים שעות שרדו הלוחמים הפצועים באפלת הבונקר הדחוס, עד שהגיעו חבריהם, חילצו אותם, העניקו להם טיפול רפואי, ואספו את החללים שנותרו בשטח.
30 שנה יחלפו עד שהלוחמים, שרובם לא הכירו זה את זה, יחברו שוב, וישלימו את החלקים לסיפור ההישרדות. הם ישובו אל התל, יקימו את אתר ההנצחה, וינחילו את הסיפור לדורות הבאים.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
סרטון
פתאום פרצה סיור 2, בעקבות חטיבה 205′ – שחרור תל סאקי – קטע 7 מתוך 10
