היו בה קיבוצניקים, עירונים, מושבניקים ובני ישיבות הסדר, שעברו הסבה למקצועות השריון זמן קצר לפני שיחרורם. ב1973 הייתה החטיבה מצויידת בטנקים מדגם “סנטוריון” מיושן. מחסני החירום, שנבנו באותה העת במחנה “יפתח” שליד ראש פינה, היו בשלבי הסיום של בנייתם. ביום ראשון לפנות בוקר החלה החטיבה לעלות לרמת הגולן דרך גשר בנות יעקב לא כגוף מאורגן ושלם אלא בכוחות קטנים, שהגיעו לזירת הלחימה בצוותים מאולתרים ובטנקים שהיה חסר בהם ציוד חיוני ללחימה. כך בצהריי יום ראשון 7 לאוקטובר, הם פגשו כאן את הסורים בהפתעה מוחלטת. על גבעות אלה ובסביבות מחנה נפח התנהל קרב כבד ומר, שבסופו נבלם האויב ונסוג.
אלא שמחיר הכניסה הבהולה למלחמה היה כבד מאד – מפקדים ואנשי צוות רבים נפצעו ונהרגו ונדרש ארגון מהיר על מנת שהחטיבה תהיה מסוגלת לשוב ולהלחם. בלילה ללא שינה הצליחו המנהיגות העילאית של המח”ט וחבורת הפיקוד ביחד עם רוח הגבורה, ההתנדבות והמסירות של אנשי הצוות, המכונאים ואנשי התחזוקה להביא להקמת שלושה כוחות קטנים, שנערכו עם שחר על גבעות סינדיאנה כלפי דרום מזרח – כיוון ההתקפה הצפוי של האויב. תוך גילויי אומץ ונחישות וכאשר מפקדים וחיילים מחליפים את חבריהם בטנקים שנפגעו הצליחו הכוחות המועטים לבלום את הסורים.
בשני ימי הלחימה הבאים המשיכה החטיבה לבלום בכוחות קטנים ובקרבות קשים את הצבא הסורי, שחזר ותקף ללא הרף לכיוון נפח. בבוקר יום שלישי, תשיעי באוקטובר, בלמה החטיבה התקפה נוספת ולאחר מכן עברה להתקפת נגד. בקרב טנקים פנים אל פנים ותחת מטחי טילים נגד טנקים נכבשו לעת ערב הגבעות שמצפון לחושנייה. כך, ביחד עם יחידות מילואים נוספות, הביאה החטיבה למהפך במלחמה, לבלימת הסורים ולגירושם מכל רמת הגולן.לאחר יום התארגנות הבקיעה החטיבה ביחד עם כוחות נוספים של אוגדת לנר לתוך סוריה בגזרה הצפונית של הגולן על הכביש הראשי לדמשק. בקרב קשה אבדו לחטיבה טנקים ומפקדים נוספים.
למחרת הפריצה לשטח האויב , תוך שהיא מתוגברת בכוח חוזרי חו”ל המשיכה החטיבה לפרוץ את המערך הסורי ולהרחיב את המובלעת שנוצרה בשטחו כלפי מזרח ודרום. ביום שישי אחה”צ, 25 ק”מ בעומק סוריה, פגשו הכוחות את כוח המשלוח העיראקי בכפר נסג’ , שם עצרו את התקדמותו . עד להפסקת האש השתתפה החטיבה בקרבות נוספים כנגד כוחות המשלוח העיראקים והירדנים ובכך סייעה לייצוב המובלעת בשטח סוריה עד להפסקת האש.
עם תום הלחימה החלה החטיבה להתארגן, להתאמן ולקלוט תגבורות מיחידות אחרות.
חיילי החטיבה ומפקדיה שרתו במילואים שבעה חודשים רצופים ושוחררו לבתיהם רק בערב פסח תשל”ד.
שלושת ימי לחימת הגבורה של לוחמי 679 על רכסים אלה שעליהם עומדת היום אנדרטת החטיבה, עצרו את הסורים מלהגיע אל עורפה של חטיבה 7 שלחמה מצפון ואל גשרי הירדן שממערב. הנחישות והדבקות במטרה של המפקדים ואנשי הצוות מנעו את כיבוש רמת הגולן כולה. על שלוש היממות אמר אחד המפקדים : “ההרגשה הייתה שמכאן ועד תל אביב אין כוחות אחרים מאחורינו”, והוסיף אחר “כל המלחמה על רמת הגולן הייתה על חוט השערה, ממש על חוט השערה” .
על האנדרטה חקוקים שמותיהם של 97 מטובי לוחמי ומפקדי החטיבה שנפלו במלחמת יום הכיפורים ובמהלך שירותם הצבאי.
יהי זכרם ברוך.
