על הגדוד-
משה ניר-
הגדוד בפיקודו של סא”ל יעקב נויפלד התמקם בחורשה הסמוכה אלינו, וכוח של שלושה טנקים, בפיקודו של סרן משה ניר ניהל קרב, שבמהלכו פגע בטנקים ורכבים סורים. הסורים היו נחושים לפרוץ את החסימה והתפתח קרב אש כבד שבמהלכו הלך ועלה מספר הנפגעים בגדוד.
טנק סורי בודד, שהצליח לחדור לחורשה, פתח על הכוח באש, ופגע בשלושת הטנקים.
הטען-קשר בטנק של משה ניר, מספר:
“סמוך לעץ האקליפטוס אנחנו נפגעים במנוע. המדפים נפתחים. ברגע שאנחנו יוצאים מתוך הטנק…נפתחת אש ממקלע ממקום שלא זיהינו.
מוישלה נופל על הצריח ואני ממש סמוך לאקליפטוס רואה כמו מכונת תפירה תק תק תק. קליעים פוגעים בעץ.
ירדנו מהטנק והתחלנו לטפל בפצועים.”
משה נפצע קשה ואיבד דם רב. בעוד חבריו מטפלים בו הגיח הטנק הסורי שוב וניסה לדרוס את אנשי הצוות. באותו זמן ביצעו מטוסי חיל האוויר הפצצה על השריון הסורי באיזור חושניה, והטנק הסורי נסוג חזרה למחפורת. עם רדת החשיכה נמצא הטנק הסורי נטוש.
משה ניר, המפקד הנערץ מת מפצעיו.
משה ניר, בנם של לאה וזיגו, נולד בקיבוץ מזרע ב-31 באוגוסט 1940. את לימודיו היסודיים והתיכוניים השלים במוסדות החינוך בקיבוץ, והוא התגלה כתלמיד מוכשר גם במקצועות ההומניים וגם בריאליים. בקיבוץ ספג את האהבה לטבע, לנוף, למולדת ולאדמה, אהבה שהעביר לחניכיו בתנועת הנוער “השומר הצעיר”.
ביולי 1959 התגייס משה לצה”ל והוצב בחיל השריון. הוא עבר את ההכשרה המקצועית, שירת ביחידת שריון ונשלח לקורס קצינים. עם סיום הקורס שובץ כמ”מ ביחידת שריון, ובהמשך השירות מונה לתפקיד סמ”פ. בתום השירות הסדיר שירת משה עוד כשנה וחצי בצבא הקבע, וגם לאחר השחרור בילה תקופות ממושכות בשירות המילואים.
לאחר השחרור יצא משה לעבודה חינוכית במסגרת תנועת “השומר הצעיר”, ובזמן שהדריך בקן התנועה ברחובות, הכיר את רבקה, שהיתה גם היא מדריכה בקן, והשניים התחתנו. רבקה הצטרפה אליו לקיבוץ מזרע, ושם נולדה ביתם רינת. משה התמחה בענף הפרדסנות ועשה בו חייל.
משה, שכונה מוישה בפי חבריו, היה יפה תואר, עם עיניים מדהימות וחיוך נצחי. בצבא קראו לו מוישה המחייך. הוא היה חברותי מאוד, אהוב, אופטימי, בעל תושייה, אוהב אדמה וטבע ואיש ספר.
לימים גבר רצונם של בני הזוג להכיר את העולם, והם יצאו בשליחות למדגסקר יחד עם בתם רינת שאך זה נולדה. משה קיבל אחריות על פרויקט פרדסים גדול, והצלחתו הובילה אותו לפרויקט נוסף בצ’אד.
עם שובה של המשפחה לארץ ביקשו משה ורבקה לנסות חיים אחרים והם עברו להתגורר בחדרה. משה התקבל לעבודה בחברת “יכין”, וקיבל את האחריות על הדרכת פרדסנים בצפון הארץ.
מלחמת יום הכיפורים גדעה סיפור חיים מבטיח זה. לאחר נפילתו בקרב הובא משה למנוחת עולמים בבית העלמין של קיבוץ מזרע. הוא הותיר אחריו אשה, בת, הורים, שתי אחיות ואח. יהי זכרון ברוך.
בתחילת שנות השמונים גידרו חברי מושב קשת חלקה חדשה סמוך למקום בו אנו נמצאים. פנחס טאובר, אחד הבוקרים, , הבחין בשלט פח לבן שהיה תלוי על עץ אקליפטוס גדול מנוקב בקליעים, שעמד בסמיכות מקום.
על השלט היה כתוב “כאן נפל משה ניר ז”ל 10.10.73”. פנחס רשם את הפרטים מתוך כוונה ליצור קשר עם משפחת ניר, וכך התחיל תהליך ארוך שנמשך שנים רבות.
רק בשנת 1999, נוצר קשר עם משפחתו של משה ניר, ובמקום זה נערך מפגש של המשפחה וחברים מהפלוגה ומהגדוד. המפגש היה מרגש במיוחד ובהמשך הוחלט כי תלמידי כיתה ו’ של בית הספר הצבי שבקשת יאמצו את האתר וישמרו עליו.
פנחס המשיך לפעול עוד שנים רבות עד שבעזרת חיים, חבר לנשק, הקרן הקיימת לישראל,משרד הביטחון וחברים ממושב קשת, הביא להקמת אנדרטה זאת.
יהי זכרם של משה ניר וכל חללי גדוד 95 במלחמת יום הכיפורים ברוך.
סרטון
פתאום פרצה, סיור 7, קטע 17 מתוך 17: סיפורו של גדוד 95, קרבות גדוד 278 ב’מובלעת הסורית’
אלמנתו של משה ניר נושאת דברים בטקס חנוכת האנדרטה (מאת חיים רוזנברג)
